ארכיון חודשי: ספטמבר 2011

הומאז׳ למחיקה

 

לפני כשלוש שנים אצרה טל לניר את התערוכה יופיו של הריק בגלריה 39, שהיתה תערוכה יפה ומרעננת.
חלפו כמה שנים, ועם זכרון התערוכה ההיא, הגעתי מלאת ציפיות ל״בפנים אמנות רחוב בתל אביב״ בביתן של הלנה.
טל ניסתה לעשות מעשה חתרני לכאורה.
להכניס את אמנות הרחוב למוזיאון בדלת הראשית. קרתה תקלה ויצא לה הפוך.
במקום אוונגרד קיבלנו קיטש.
עצוב לראות מה קורה לאמני רחוב כשהם צריכים ליצור בתוך חלל ממסדי.

 

 

למשל, עבודותיו של יוחאי מטוס העוסקות ומתכתבות לעיתים  עם קיטש ותרבות הצריכה מאבדות את כוחן לחלוטין בחלל הסגור וניטל מהן עוקצן.

 

 

מפגש אקראי עם מפלצת של קלון בסמטה אורבנית יכול לעורר אימה , אך הקיר שלו במוזיאון נראה פשוט כאיור מוגדל העשוי רע.

 

 

 

אהבתי מאוד את סדרת העבודות של פומה העוסקת במיניות כגורל כשהוצגה בגלריה הגדולה מכולן – הרחוב. במוזיאון העבודה ניראית ככרזה ותו לא.

 

 

know hope ממשיך לעסוק לעייפה באותה שפת דימויים שכבר מוצתה והפכה ללא יותר ממנייארה.

 

 

 

הפספוס של תערוכה נעוץ בכך שטל חפשה ומצאה חיים קלים בדמות אמני הרחוב המובנים והמוכרים ולא העזה להציג אמנים פחות מתוקשרים.

מחוץ למוזיאון ולא כחלק מהתערוכה מוצבת ווספת נצנצים של יוחאי מטוס. ניתן להסתפק בה.

 

 

 

 


שיבושים

מפגש אקראי בין גשר, גדר ירוקה, וכף רגלי השמאלית שיבש לי את כל התוכניות ולא הצלחתי להגיע לערב של "אוהבים אמנות, עושים אמנות? "

בבוקר הכל נעלם.

נעלמה "הרשת החברתית",

ההומלסית שבה לייבש את בגדיה על הספסל,

רק השאריות על המדרכה נשארו כעדות אילמת.

גם העבודה הנפלאה של גיל יפמן נעלמה כלא היתה,

התפוגגה כחלום.

כשריד אילם נשאר שיבוש אחרון,

אולי היה זה רק חלום ?

גם זה שיבוש, לא ?

גם זה שיבוש, לא ?

 


רשת חברתית

בבוקר ישב שם איש בחולצה לבנה עם לוגו של חברת אבטחה.

נטמע בעבודה.

חזרתי אחה"צ ללב ההתהוות..

הרחוב כולו משתתף, הבנתי שיש בעיות עם הפיקוח העירוני, כרגיל, מה חדש.

 נראה מחר.


מגירות

אתמול ראיתי פתק  מוצמד לעמוד חשמל ברחוב.

היה כתוב בו משהו על עבודה שתוצב ברחוב והשכנים התבקשו להשאיר חפצים שאין בם צורך על הספסל ברחוב מזאה 20.

מוקדם, בשקט של הבוקר, רגע לפני שמתחיל המרוץ, חלפתי על פני הספסל.

ההומלסית השכונתית התנחלה שם. הומלסית שמקללת כך נאמר לי, קללות גזעניות על יהודים מופשלי תחתונים, אני לא מבינה מילה, הכל ברוסית, אבל חשבתי על השכן ניצול השואה שכן מבין. מעניין מה הוא חושב.

החלטתי ללוות את העבודה ומה שקורה מסביבה ברחוב עד לערב של "אוהבים אמנות ?" .


Follow

Get every new post delivered to your Inbox.