מפגש אקראי בין גשר, גדר ירוקה, וכף רגלי השמאלית שיבש לי את כל התוכניות ולא הצלחתי להגיע לערב של "אוהבים אמנות, עושים אמנות? "
בבוקר הכל נעלם.
נעלמה "הרשת החברתית",
ההומלסית שבה לייבש את בגדיה על הספסל,
רק השאריות על המדרכה נשארו כעדות אילמת.
גם העבודה הנפלאה של גיל יפמן נעלמה כלא היתה,
התפוגגה כחלום.
כשריד אילם נשאר שיבוש אחרון,
אולי היה זה רק חלום ?

























