Enjoy your problems


חיים עדיין

 

 

 

 

ידידי המסתורי Prozrel  מצלם לאחרונה סדרה הנקראת Newturmorte – משחק מילים ,כמובן.

כניגוד לציורים הקלאסיים של טבע דומם הנוצרים בסביבה מתוכננת של אור וצל אלו הם צילומים המבוצעים בעיקר בעזרת פילטרים ועם שימוש מועט ככל האפשר בפוטושופ בעיקר בניגודיות וטמפרטורה.

את התוצאה הסופית ניתן להדפיס עד ל160 ס"מ, ועלות כל דימוי היא 120 אירו.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

Lily

 

 

 

 

 

Mango

 

 

 

 

 


לזכר שבוע האופנה

 

made by Yossi Wallner

 

 

שבוע האופנה  חלף עבר לו אך ברשת הוא חי לנצח, מסתבר, או לפחות כביקורת חברתית של המעצב ואמן רחוב יוסי ולנר.

אני מפנה לו את הבמה :

 

פרוייקט קטן שעשיתי לא מזמן…

בהמשך ישיר לשבוע האופנה שהיה, פתחתי השבוע שבוע אופנה משלי בשדרות רוטשילד,
מותגי אופנה מהארץ ומהעולם מציגים את הקולקציות הבאות שלהם.
אתם מוזמנים לקפוץ ולקנות משהו 🙂

 

 

 

 

 

 

 

 

ויש גם את פרוייקט ה-
Ctrl Alt Del

מה היה אם המקלדות שאנחנו קבורים בהם בצורה עיוורת כל היום היו עובדות במציאות?
אם היה אפשר לצאת ממשהו בלחיצת כפתור? למחוק כל דבר בהינף אצבע? או לאתחל משהו שניתקעתם בו?
 אם אתם מסתובבים בעיר ורואים כמה כפתורים, תלחצו… אולי יקרה משהו 

 

 

 


שיר לשבוע חדש

20140201-210929.jpg

20140201-210955.jpg

באדיבות ש.א


עשרה אמני רחוב שכדאי להכיר, לא כולל את בנקסי

בנקסי ושפרד פיירי שני מותגי על באמנות הרחוב, ובכן הם לא לבד…..ויש די הרבה אמנים לא פחות מעניינים אבל הרבה פחות מיוחצנים.

בחרתי כמה.

Stikman – אמן הפעיל למעלה מ20 שנה, עובד בשקט, אלוף במיקום עבודות. חשוב מאוד ברחוב לדעת היכן למקם.

The 50 Greatest Street Artists Right Now

c215 שהוא לאמנות הרחוב הצרפתית Blek le Rat של המאה ה21

The 50 Greatest Street Artists Right Now

Mark Jenkins – מפיג שעמום אולטימטיבי באמצעות פסליו.

target

SWOON – קודם כל כי היא אשה הפועלת בעולם הנשלט על ידי גברים (רוב אמני הרחוב הם גברים, אין מה לעשות….) ואחר כך כל כי היא פשוט טובה.

The 50 Greatest Street Artists Right Now

ANTHONY LISTER -אוסטרלי במקור, הרבה אמני רחוב יודעים להשתמש בספריי צבע, אנטוני ליסטר יודע לצייר ורק במקרה הוא משתמש בספריי.

The 50 Greatest Street Artists Right Now

ROA – הפעם בלגי, מצייר חיות, אי אפשר לטעות כשרואים קיר שלו.

NECK FACE – כי הוא פשוט אנטי והציורים שלא נראים כמו ציורים של ילד מפגר שהתעורר עצבני באמצע הלילה. לא דומה לשום דבר, ליגה משל עצמו.

 

 

המשך יבוא.  בקרוב. או שלא.


NOWHEREMAN IN NOWHERESTATE

nowhereman by idea.good aka taya1
nowhereman, a photo by idea.good aka taya1 on Flickr.


Joseph Meloy @ 5Pointz

פשוט מעולה לדעתי


best of breed 1

best of breed 1 by neozoon
best of breed 1, a photo by neozoon on Flickr.

ישיר מברלין


Donk – Universal Magnetic.

אמן רחוב בריטי שמחבבת עבודותיו


Guns Control

Guns Control by Poster Boy NYC
Guns Control, a photo by Poster Boy NYC on Flickr.

למי שלא מכיר את נער הפוסטרים מומלץ להכיר


chairs art


עוד סירה על הקיר

  by idea.good aka taya1
, a photo by idea.good aka taya1 on Flickr.


Lunch in America

Lunch in America by smLombardi
Lunch in America, a photo by smLombardi on Flickr.

כמה פוסטים של צילומים אהובים מהפליקר

 

 

 


המהפך – קונים בלבד

LaCulture5_poster

הכינו את הארנקים!!!!

בבית הצעירים במזא"ה 9  נערכת בשבת הקרובה  16.3 לה קולטור, תערוכת מכירת אמנות  במחירים ברי השגה (עד 500 ש"ח לעבודה) .

כיאה לבית המכונה בית הצעירים של תל אביב, נאצרת התערוכה על ידי שני אוצרים צעירים, איתי בלאיש ודר רותם, העובדים בהתנדבות  וביד רמה מארגנים תערוכה למופת בה מוצגות עבודות רבות ,לא רק של אמנים צעירים, במחירים  מצחיקים.

במקום לרכוש פוסטר או רפרודוקציה אפשר לרכוש אמנות מקורית, צילום, ציור, רישום במחיר השווה לכל נפש, ישירות מן האמן ללא מתווכים. האמן הוא המרוויח הבלעדי  והיחידי ממכירת עבודותיו.

כולנו נהנים מהמיזם המקסים. הקונים שיכולים לרכוש אמנות טובה במחיר מעולה והאמנים שמוכרים וזוכים לחשיפה שאולי אחרת לא היו זוכים לה.

אפשר לטעום קצת מהתערוכה כבר כאן בבלוג.

למשל פימה שליק צלם ששמתי מזמן עין על עבודות שלו והוא מאוד מסקרן בעיני,

פימה שליק

פימה שליק

איגור טפיקין

איגור טפיקין - אמן

איגור טפיקין – רישום מסקרן

דפנה פרידריך מאיירת ואמנית

דפנה פרידריך - מאיירת ואמנית

דפנה פרידריך

 

נושא התערוכה הנוכחית הוא מהפכות אז תעשו איזה מהפך עם עצמכם, תבואו למזא"ה 9 בשבת, תשתו קצת שמפניה, תשמעו קצת מוזיקה טובה , תרכשו עבודה שתעשה לכם  רק טוב, נעים ויפה, ותשובו הביתה צוהלים ושמחים כי שטפתם לעצמכם את הלב לקראת השבוע החדש.

 

 

 

 

 


סירה על הקיר

פוסט אורח של נועה רז מלמד, התפרסם במקור אצל אנשי הכפר

תראו מה ראיתי היום על קיר ברחוב מאז'ה

סירה על הקיר

האם הכיר /מכיר הצייר האלמוני  את ציורי הסירות של אריה ארוך שצוירו בעקבות ספר הצורות של כריסטיאן לודולף ריינהולד?

הסירה שעל הקיר כמו נלקחה מציורי ארוך בתוספת מפרש דגל.

סירה על הקיר 2

ברור על פי עובי הקו שגם אצל צייר הגרפיטי הצורה מתהווה מתוך צורת ה8 האופקית, צורה זורמת שיש הטוענים שאפילו עצם השרבוט החוזר שלה מאזן את חלקי המח.  לא לחינם התקבעה כסמל האינסוף.

(במבט נוסף בעצם נראה שקו השמונה מעל הקוים הגליים האופקיים כך שנעשה לאחר שכבר היו)

אריה ארוך צייר כעשרה ציורי סירות בשנים 1968 ו1969.  כולן ללא מפרש, מנוע, משוטים או מלחים.

קווי הרוחב שעל הסירה משמרים את צורת הקרשים ההופכים לתנועת גלים ועם זאת אין ספק שסירה זו איננה בים ואינה מפליגה לשום מקום. התנועה נמצאת בפוטנציאל, בכיסופים ,ברצון ,ברעיון.

ציורי הסירות אינם גדולי מימדים -הקטן ביניהם אורכו 21 סמ ורוחבו כ30 סמ  והגדולים יותר רוחבם אינו מגיע ל65 סמ, כך שאם נדמיין את תנועת היד המציירת, על פי רוב זוהי תנועה של שרש כף היד או מקסימום תנועת המרפק.

באף אחת מהן תנועת הכתף אינה משתתפת בציור. כך שגם תנועתו של הצייר במרחב הציור- מוגבלת, נעשית ב"עירבון מוגבל"  יותר בראש מאשר בגוף.

הסירות של ארוך נעות בתוך עצמן( ואינני מתייחסת כלל לכל האלמנטים המתלווים אליהן בציוריו ולכיתוב השיר היידי הנושא עימו כבר את הפולמוס שבין מוטי עמר ז'ל ובין גדעון עפרת יבד'ל  האם מדובר בשיר אוהבים או דוקא בשיר העוסק בנטישה.)

אריה ארוך, סירה,1969

אריה ארוך, סירה, 1968

גם צייר הגרפיטי שמר על הסירה כאלמנט קטן ומבודד. למרות שנראה לי שהצטרף לחברים קודמים על הקיר, דוקא את הסירה השטה,הבנויה מסמל האינסוף בחר להשאיר מנותקת מסביבתה, קטנה ותלושה- תקועה על הקיר .

עבור ארוך, (שלא כואן גוך , דרן, ולמנק, מטיס ורבים רבים שצירו סירות ) נקודת המוצא לציור איננה סירה ממשית בה הוא מתבונן כי אם ספר לימוד מהמאה ה18 העוסק בסיגנון והפשטה של צורות. ספר ישן ובו מתוארות צורות והפשטתן המרחיקה ומובילה אותן יותר ויותר לעבר האידאה ומרחיקה אותן מהחמר.

הפשטה של צורוצצורות

תרגיל בקו 8

אריה ארוך, תרגיל בקו 8, 1969

ספר לימוד הצורות

האישה מן החלומות

בשנה האחרונה אני מבלה הרבה באינסטגרם, שם אין צורך ביותר מידי מילים ולעומת זאת אפשר למצוא צלמים ואמנים נפלאים, השראה ושקט.

כך הכרתי את prozrel והפכתי לעוקבת אדוקה שלו.

prozrel הלא הוא      Saveliy Kharlamov   צלם במקצועו.

החלטתי לארח אותו בבלוג ולתת לצופה התמימה  לשאול את השאלות, והיא בחרה לשאול שתיים.

מדוע פני הנערה מוסתרים ?

מדוע זאת תמיד אותה נערה ?

להלן תשובתו בתרגום חופשי שלי , כמענה לשתי השאלות יחדיו.

אני לא מסתיר דבר! אני זוכר את היום  שבו היא הופיעה לראשונה………………..פחדתי מאוד, אבל הצלחתי ללחוץ על הכפתור ולצלם.

מה שמעניין הוא שהיא הופיעה רק בשבילי, אף אחד לא יכול לראות אותה באמת חוץ ממני . 

במהלך הזמן הפסקתי לפחד ואפילו ניסיתי לתקשר איתה, אבל היא מאוד ביישנית. אני לא יודע מי היא , אך בדבר אחד אין לי ספק………היא לא יפנית.

החודש תמלא שנה לפעם הראשונה שבה ראיתי אותה. 


מבוסס על סיפור אמיתי

ביקרתי בתערוכה של בוגרי שנקר.

ראיון  עם ליאת איתן בוגרת המחזור הראשון, ליאת השיבה בדימויים.

למה רישום ?

עיר, אנציקלופדיה גרמנית מאוירת מ-1825

אחרי ג'ון בלדסרי

מפלצת, ציור קיר, תלילאת אל- ע'סול


סיפור בליסבון

הזמנתי את pacodelacuca מההאוס גלריה להציג תערוכה בבלוג :

"הלכתי ברחובות ליסבון. עליתי ירדתי ועליתי בשבע גבעות. נכנסתי לאזור של 'בריו אלטו' (שכונה גבוהה),

ולידי נמצאה חנות של חומרי אמנות. צעדתי פנימה, סתם בשביל הקטע, ויצאתי משם עם שלושה מקלוני פנדה.

צעדתי עוד קצת ולידי שלט המסמן חלל אמנות מפוקפק. נכנסתי וגיליתי מקום יפה. בניין ענק ועתיק וממולא באמנות. לא אמנות משהו כמובן, אבל מרוב שקט וותק ובדידות במקום הרגשתי מצוין.

בקומה התחתונה הייתה חצר ענקית וירוקה, עם מזרקה נטושה ופסל אבן של מן חיה- אישה מהאגדות. היו גם בחוץ כמה עבודות של אמן גרפיטי מקסיקני או משהו  כזה. אבל גם זה לא ריגש.

התחלתי לטייל בחללים שונים, ישנים מאוד ולא מטופחים, עד שהגעתי לחדר האחרון לקומה הזו. מצאתי את עצמי בחלל ריק. בהתחלה לא הבנתי לאן נעלמו כל העבודות, או למה יש מקום כזה מבוזבז. אבל מהר מאוד הבנתי שהעבודה נמצאת בתיקרה, צבועה חלקית בין הקשתות בצבע זהב. מאכזב.

הייתי לבד בכל הקומה. למזלי נזכרתי שדקות מועטות לפני כן קניתי צבעי פנדה וחיוך שובב הצטייר על פניי. שלפתי את הנשק וצימצמתי קצת עיניים במבט חושב. חישבתי מהר את כמות הקירות ואת האפשרויות העומדות לפני, וכמו כמעט תמיד, ציירתי מלבן ועוד מלבן ועוד אחד, כאשר כולם חתומים בפס מעוקל למעלה ופס מעוקל למטה. ככה נוצרו חמישה רישומים פשוטים ועדינים, בשלושה צבעים שונים. בסוף גם הוספתי את עצמי לרשימת המציגים בחדר.

ביציאה מהבניין נפרדתי יפה מהבחורה היפה בכניסה ויצאתי מחוייך.

לפני כמה זמן קיבלתי בפייסבוק את ההודעה הזו:


September 23
Leonor Guerra

    • Ok, i know what you are trying to do (something like Banksy), but this was already done, you're not new at all! And maybe first you should try to understand what is this space about and the project on it! Your solo exhibition in Lisbon was quite short (1 night, nobody saw it for real..)keep trying!!

October 18
Paco de la Cuca

    • HEllo and thanks,
      for giving me a new idea,
      You are right,
      the exhibition was to short,
      and its a shame that nobody saw it,
      that's why I decided to make it eternal,
      and recycle the show,
      but now on the internet..you will see soon..
      its gonna be wonderful.
      Don't worry about Banksy, he will understand,
      and please, don't be mad about me,
      it was a beautiful moment in a beautiful place!peace
    • !pds: I remember you getting down from a car
      and then I saw you in the Carpe Diem,
    • "I cant forget your face
    • כל התמונות באדיבות pacodelacuca

/

/

/

/

/

/

\

/

/

/


הומאז׳ למחיקה

לפני כשלוש שנים אצרה טל לניר את התערוכה יופיו של הריק בגלריה 39, שהיתה תערוכה יפה ומרעננת.
חלפו כמה שנים, ועם זכרון התערוכה ההיא, הגעתי מלאת ציפיות ל״בפנים אמנות רחוב בתל אביב״ בביתן של הלנה.
טל ניסתה לעשות מעשה חתרני לכאורה.
להכניס את אמנות הרחוב למוזיאון בדלת הראשית. קרתה תקלה ויצא לה הפוך.
במקום אוונגרד קיבלנו קיטש.
עצוב לראות מה קורה לאמני רחוב כשהם צריכים ליצור בתוך חלל ממסדי.

למשל, עבודותיו של יוחאי מטוס העוסקות ומתכתבות לעיתים  עם קיטש ותרבות הצריכה מאבדות את כוחן לחלוטין בחלל הסגור וניטל מהן עוקצן.

מפגש אקראי עם מפלצת של קלון בסמטה אורבנית יכול לעורר אימה , אך הקיר שלו במוזיאון נראה פשוט כאיור מוגדל העשוי רע.

אהבתי מאוד את סדרת העבודות של פומה העוסקת במיניות כגורל כשהוצגה בגלריה הגדולה מכולן – הרחוב. במוזיאון העבודה ניראית ככרזה ותו לא.

know hope ממשיך לעסוק לעייפה באותה שפת דימויים שכבר מוצתה והפכה ללא יותר ממנייארה.

הפספוס של תערוכה נעוץ בכך שטל חפשה ומצאה חיים קלים בדמות אמני הרחוב המובנים והמוכרים ולא העזה להציג אמנים פחות מתוקשרים.

מחוץ למוזיאון ולא כחלק מהתערוכה מוצבת ווספת נצנצים של יוחאי מטוס. ניתן להסתפק בה.


שיבושים

מפגש אקראי בין גשר, גדר ירוקה, וכף רגלי השמאלית שיבש לי את כל התוכניות ולא הצלחתי להגיע לערב של "אוהבים אמנות, עושים אמנות? "

בבוקר הכל נעלם.

נעלמה "הרשת החברתית",

ההומלסית שבה לייבש את בגדיה על הספסל,

רק השאריות על המדרכה נשארו כעדות אילמת.

גם העבודה הנפלאה של גיל יפמן נעלמה כלא היתה,

התפוגגה כחלום.

כשריד אילם נשאר שיבוש אחרון,

אולי היה זה רק חלום ?

גם זה שיבוש, לא ?

גם זה שיבוש, לא ?